עב"ל 55752-02-15

תקציר

הערעור נסוב סביב פסק דין שקיבל את טענת העובד כי האסתמה שלו הוחמרה בשל תנאי עבודתו, בהתבסס על חוות דעת של מומחה רפואי. המומחה מצא כי עבודתו של העובד השפיעה על מחלתו ב-20%, אך גם ציין כי ההסתברות לקשר סיבתי אינה עולה על 50%. המוסד לביטוח לאומי ערער וטען כי חוות הדעת של המומחה אינה עומדת ברף ההוכחה הנדרש לפגיעה בעבודה. בית המשפט נעתר, ומצא את תשובות המומחה עמומות ולא מספיקות כדי לבסס קשר סיבתי. בעקבות זאת התקבל הערעור והתיק הוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה רפואי נוסף לבירור הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של העובד לבין מחלתו. פסק הדין הדגיש את ההליך הדו-שלבי לקביעת נפגעי עבודה, תחילה קביעת קשר סיבתי בהסתברות של מעל 50%, ולאחר מכן בחינת מידת ההשפעה של תנאי העבודה.