עב"י 25898-10-20

תקציר

פסק הדין דן בערעורו של עובד מדינה ממשרד האוצר על הליך משמעתי שיוחס לו בגין מספר מעשים שבוצעו במהלך שנה, לרבות דיווח כוזב על שעות העבודה, נוכחות בלתי מוצדקת במשרד הראשי, אי החתמת כרטיס נוכחות והגשת בקשות לתשלומים לפי אש"ל ללא זכאות חוקית. המערער טען, כי הרשעתו של המשיב יכולה להתבסס על השוואת דיווחי הנוכחות שלו בעבודה למיקומו הפיזי בזמנים נתונים כפי שתועד ברישומים המוסדיים. בית המשפט בחן את הטענות והראיות שהציגו הצדדים, ובחן אותם על פי המבחן התלת-שלבי לבחינת ראיות נסיבתיות. השלב הראשון עניינו בחינה פרטנית של כל ראיה, ואילו השלב השני בוחן את מכלול הראיות כדי לקבוע אם הוא מערב את המשיב בביצוע העבירה. השלב השלישי והאחרון מעביר את הנטל אל המשיב ליתן הסבר השולל את החזקה המפלילה. בית המשפט מצא כי טענת המערערת בדבר דיווחים כוזבים אינה המסקנה היחידה שניתן להסיק מן הראיות וכי תרחישים חלופיים יכולים להסביר באופן סביר את מעשיו של המשיב. פסק הדין מדגיש את אופי עבודתו של המשיב כעובד שטח ואת היעדר המסמכים הקפדניים הנדרשים לעבודתו, לצד אישור הממונים עליו לדיווחיו לאורך השנים. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי רבים מהאירועים לא הוצגו בפני המשיב בחקירתו, והסבריו לא נבדקו כראוי. ככלל, הגיע בית הדין למסקנה כי המערער לא עמד בנטל הראייתי הנדרש לעבירות משמעת מעבר לספק סביר. אשר ליתר סעיפי האישום הסכים בית המשפט עם זיכויו של המשיב בערכאה נמוכה יותר. לגבי האישום השני לא הציג המערער כל ראיה מעבר לכל חשד, ובאישומים השלישי והרביעי מצא בית המשפט כי מעשיו של המשיב היו עניינים פעוטים ואינם מצדיקים נקיטת צעדים משמעתיים. לפיכך נדחה הערעור, וזיכוי המשיב בהליך המשמעתי התקבל.