ע"א 2921/21

תקציר

הערעור נסב על שתי סוגיות עיקריות: היחס בין סמכויות הגבייה השונות שהוענקו למשיב ושאלת הבעלות בנכסים נשוא העיקול. הסוגיה הראשונה נוגעת לסמכויותיו של המשיב לגבות מס ביעילות כפי שנקבעו בפקודת המס ובסעיף 106 לחוק מע"מ. בית המשפט קבע כי הוראות אלה משרתות הבטחת מערכת גביית מס יעילה ומניעת העלמות מס, המצדיקות את סמכויותיו הנרחבות של המשיב לעקל ולמכור את נכסי החייב, לרבות אלה המוחזקים בידי צדדים שלישיים. במקרה דנן, החלטת המשיב לפתוח בהליכי גבייה לפי פקודת המס הייתה מוצדקת, שכן הוא לא ביקש "להרים מסך" או לגבות את החוב מהמערערת במישרין לפי סעיף 106 לחוק מע"מ. הסוגיה השנייה נגעה לבעלות בנכסים עליהם הוטלו עיקולים, כאשר המערערת טענה כי הם שייכים לה. בית המשפט המחוזי בחן שאלה זו לעומק והגיע למסקנה כי החלקה וחשבון הבנק שייכים למתכות גידור, על אף היותם רשומים על שם המערער. בית המשפט ביסס את החלטתו על בחינת הראיות והעדויות, תוך התמקדות במקור הכספים ששימש לרכישת הנכסים. גם המערערת טענה לבעלות על בסיס התמורה ששולמה בגין הנכסים, ובית המשפט מצא את טענותיה לא משכנעות. עוד ציין בית המשפט כי המערערת, שהכנסתה החודשית הייתה אלפים בודדים, לא הביאה כל ראיה למקורות כספיים אחרים, המטילים ספק בטענת הבעלות שלה. אשר להוצאות שהוטלו, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין ההוצאות, אשר נקבעו בהתאם להיקפה של ההתדיינות ולתוצאותיה. נוכח ממצאים אלה, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 30,000 ₪. השופטת ג' כנפי-שטייניץ והשופטת ר' רונן הסכימו עם פסק הדין.