מ"ח 3032/99

תקציר

בית המשפט העליון העניק לעמוס ברנס משפט חוזר בגין הרשעתה ברצח החיילת רחל הלר בשנת 1975, תוך הדגשת פגמים פרוצדורליים משמעותיים ועיוות דין פוטנציאלי. בתחילה הודה ברנס ושחזר את הפשע, אך מאוחר יותר טען כי הודאתו נגבתה ממנו באמצעות מכות, אך בית המשפט קמא צידד בגרסאות המשטרה והתעלם מטענות אלה. למרות שערעורים קודמים ובקשות למשפט חוזר נדחו, עתירה רביעית זו מינפה שינויים בחוק בתי המשפט, המאפשרים משפט חוזר על בסיס פגמים פרוצדורליים משמעותיים היוצרים סיכון ממשי לעיוות דין, גם ללא ראיות חדשות. בית המשפט מתח ביקורת נרחבת על שלמות החקירה, וציין כי שוטרים מסרו עדות שקר, ביצעו מניפולציות בראיות והפעילו השפעה בלתי הוגנת כדי להבטיח את הודאתו של ברנס. מרשיע במיוחד היה הגילוי כי עדויות משטרה חיוניות היו מתואמות ושקריות, וראיות כמו מכנסיה של רייצ'ל וחומרים ביולוגיים קריטיים אבדו או הושמדו, מה שמנע ניתוח דנ"א נוסף. שילוב הכזבים על ידי רשויות אכיפת החוק בעדויות במשפט העמיד בספק את אמינות הודאתו לכאורה של ברנס ושחזור זירת הפשע. עיוות זה של ההליך ההוגן ערער את הלגיטימיות של ההרשעה. במקביל, ברנס שמר בנחישות על חפותו, מה שמרמז על להיטות מופרזת אפשרית מצד הרשויות לסגור את תיק הרצח המתוקשר על חשבון האמת. הביקורת השיפוטית הצביעה על שינוי המיקוד לעבר הבטחת משפט הוגן, המעוגן בעקרונות חוקתיים של כבוד האדם וחירותו, כפי שהושפעו מהתיקון לחוק היסוד. מאחר שהמשפט התמקד בעיקר במהימנות הודאתו של ברנס מול נרטיבים משטרתיים מנוגדים, בית המשפט הכיר בכך שמעידות פרוצדורליות אלה מציירות חשש רחב יותר לגבי ההגינות הבסיסית והדיוק של ההרשעה. המשפט החוזר נקבע בבית המשפט המחוזי בנצרת כדי לבחון מחדש הפרות פרוצדורליות אלה ואת השפעתן על הרשעתו של ברנס.