מ"ת 569-01-13

תקציר

השופט ר' שפירא מצא כי יש די ראיות לעצור את המשיב בנוגע למעשה הפיזי של הדקירה. עם זאת, לא היו די ראיות להוכחת היסוד הנפשי של העבירה המיוחסת למשיב. השופט הרחיב את טענות המשיב לגבי גודל הסכין בה נעשה שימוש, וקבע כי תיאורו של המשיב לגבי סכין קטנה יותר אינו אמין בהתבסס על מספר עדויות המתארות סכין קצבים גדולה. עם זאת, השופט קבע כי אורך להב הסכין אינו מעיד על כוונה לפגוע. לאחר מכן פנה השופט לגרסאות השונות של האירועים שהובילו לדקירה, וקבע כי לא ניתן לשלול את גרסת המשיב. לא ניתן להתעלם מטענת המשיב כי חש מאוים, כמו גם מטענתו העקבית כי רק הניף את הסכין כדי להפחיד את הקורבנות. זאת ועוד, מהראיות עולה כי המשיב הגיע תחילה לביתו כדי לשלוף את הסכין, דבר שיכול להצביע על כוונה להרתיע ולא לפגוע. לכן, בעוד שהיו די ראיות לביסוס המעשה הפיזי של הדקירה, השופט הגיע למסקנה כי קיימת שחיקה משמעותית בראיות לגבי יסוד הכוונה של העבירה. עם זאת, השופט קבע כי קיימת עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת מהמשיב, תוך התמקדות בצדדים הישירים המעורבים בסכסוך. השופט ציין גם את הסיכון לשיבוש הליכי משפט בשל קרבתה של משפחת המתלונן לעדי התביעה. למרות עילות מעצר אלה, היה על השופט לבחון חלופות מעצר. בהתחשב בעברו הפלילי הנקי של המשיב ובקשיים הראייתיים בהוכחת הכוונה, החליט השופט לבחון חלופות מעצר במרחק של לפחות 50 ק"מ מהכפר בו אירע האירוע. חלופה זו תחייב פיקוח של לפחות שלושה מפקחים מתאימים, עם אפשרות לפיקוח אלקטרוני נוסף. השופט ביקש תסקיר משירות המבחן עד 5 בפברואר 2013, והתיק הועבר לשופט טובי לדיון נוסף. המשיב נצטווה להישאר במעצר עד אז. הודגש כי החלטת בית המשפט אינה סופית ואין לראותה כהתחייבות שיפוטית לתוצאה מסוימת. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, והמזכירות הונחתה להעבירו בדחיפות לבאי כוח הצדדים ולשירות המבחן. האירוע התרחש ב-13 בינואר 2013.