ת"א 949/92

תקציר

ממשלת ישראל החליטה לפתח את מתחם ממילא בירושלים ומינתה את קרתא כמבצעת הפרויקט. קרתא הקימה ועדה לבחינת הצעות לפרויקט. בתחילה, שלושה מציעים היו מועמדים להצעה, אך אחד פרש והותיר רק את לדברוק וגרין. הצוות המקצועי והוועדה המליצו לדחות את הצעתו של גרין כשטחית ולא רצינית, והדירקטוריון קיבל המלצה זו. הם מצאו כי להצעתו של גרין אין מקורות מימון, ביטחונות והצעה להקמת חניון, וגרין לא שיתף פעולה עם הבדיקות של קרתא בפרויקטים קודמים שלו. בית המשפט לא מצא ראיות לחוסר תום לב או התערבות פוליטית בתהליך קבלת ההחלטות של קרתא וקיבל את הטענה שהצעתו של גרין אינה מספקת. במקום זאת, החיפזון שבו התקבלה ההחלטה יוחס למטרה הלגיטימית של זירוז הפרויקט. השופט דחה את התביעה, וקבע כי קרתא פעלה בתום לב ובהליכים תקינים. הצעתו של גרין פשוט לא הייתה מעשית או רצינית מספיק כדי להצדיק דיון נוסף. בנוסף, טענות התובע בדבר קנוניה גדולה לא נתמכת, והטענה נתפסה כתוצאה מ"גאווה פגועה". התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 80,000 ₪.