עפ"ת 17726-03-22

תקציר

הכרעת הדין דוחה את הערעור על הרשעתו וגזר דינו של המערער בעבירה של נהיגה בשכרות. קביעתו של בית משפט קמא כי עובדות כתב האישום הוכחו מעבר לספק סביר נתמכת בראיות קוהרנטיות ומהימנות. עדותו של קצין המשטרה, בשילוב תוצאות הבדיקה המדעית ממכשיר הינשוף, המודד את רמות האלכוהול, והודאתו של המערער עצמו כי צרך אלכוהול טרם הנהיגה, תורמים כולם לדחיית הערעור. בנוסף, הימנעותו של המערער מלהעיד להגנתו או לזמן עדים רלוונטיים תומכת אף היא בטענת התביעה. מכשיר הינשוף עצמו מוכר כראיה אמינה וקבילה, והכיול והבדיקות התקופתיות שלו מבטיחים את שלמותו. לפיכך, תוצאות הבדיקה המדעית, המצביעות על עודף משמעותי של רמות אלכוהול מעבר לגבול החוקי, מספיקות להרשעה. עם זאת, החלטתו של בית משפט קמא מוצדקת גם על סמך התבוננות בהתנהגותו של המערער, לרבות ריח האלכוהול ואי עמידתו במבחן המאפיינים לפיכחון. ההנחה כי מכשיר הינשוף ובדיקתו תקינים מחזקת עוד יותר את הטענה. זאת ועוד, בית המשפט מדגיש את הצורך להילחם בנהיגה בשכרות ומציין כי בית המשפט קמא הטיל את עונש המינימום הנדרש בחוק. ככלל, הראיות, בשילוב עם החזקות המשפטיות וחומרת הנהיגה בשכרות, מובילות למסקנה כי הערעור אינו ראוי, ויש לקיים את הכרעת הדין וגזר הדין המקוריים.