ו"ע 69745-02-20

תקציר

הערעור נסוב סביב השאלה האם יש לכלול את התמורה בגין שירותי בנייה בבסיס מס רכישה, דהיינו, האם המערערת רכשה נכס גמור או רק את המקרקעין. החלטת המשיב הייתה לראות בכך רכישה של נכס מוגמר, עליו ערערה המערערת, בטענה כי יש לבחון בנפרד את שני ההסכמים, הסכם מכר והסכם שירותי בניה. בית המשפט בחן את אופייה הכלכלי האמיתי של העסקה, בהתחשב בפרמטרים שנקבעו בפסקי דין קודמים, כגון שאלת התלות והקשר שיצרו הצדדים בין שני ההסכמים, מועד יצירתם, האפשרויות העומדות בפני הרוכש ומכלול הנסיבות הסובבות את העסקה. שני ההסכמים נחתמו באותו יום, והתמורה המצטברת בשניהם הסתכמה בערך בסכום שנדון במהלך המשא ומתן. בית המשפט מצא כי המהות הכלכלית האמיתית של העסקה הייתה רכישת מפעל מוגמר, למרות טענת המערערת כי יש לבחון את ההסכמים באופן עצמאי, שכן ביטול הסכם שירותי הבנייה לא הביא לביטול הסכם רכישת הקרקע. המערערת גם לא הציגה כל ראיה לכך שפיצול העסקה היה נחוץ. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות המערערת בדבר חוסר הספציפיות בהסכם שירותי הבנייה והשיקולים העומדים מאחורי הסכמת המוכר עם שומת המשיב. עוד קבע בית המשפט כי המערערת לא ערערה על קנס הגירעון שהוטל עליה ולכן אישר אותו. לבסוף נדחה הערר, והחלטת המשיב בהתנגדות התקבלה. העסקה חויבה במס כרכישת מפעל מוגמר, ומס הרכישה חושב בהתאם. כן חויב המערער לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין, בסך 45,000 ₪.