ב"ש 1387/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על צו מעצר. על המערער הוטל צו מעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בעקבות כתב אישום בגין ריבוי מקרים של התנהגות אלימה כלפי אשתו במשך תקופה של פחות משנה. בית משפט קמא מצא ראיות מספיקות להרשעה וקבע כי עברו של המערער בהתנהגות אלימה, יחד עם נסיבות העבירות, מצביעים על מסוכנותו. המערער ערער על החלטה זו, וטען תחילה כי הראיות חלשות וכי ניתן לשחררו בתנאים מסוימים. עם זאת, לאחר ששירות המבחן הפיק תסקיר שהמליץ שלא לשחררו, חזר בו המערער מטענתו בדבר חומר הראיות. בית המשפט הסכים עם הערכת שירות המבחן, וקבע כי אופיו האלים של המערער והיעדר חלופות מעצר מתאימות מצדיקים את המשך מעצרו. בית המשפט ציין את הבעייתיות בשימוש בבני משפחה כמפקחים ואת הסיכון שהתנהגותו האלימה של המערער תחזור על עצמה. בהעדר מחלוקת על נכונות הראיות, נדחה הערעור, והמערער נצטווה להישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים. החלטה זו התקבלה בנוכחות המערער ובא כוחו ובא כוח המדינה.