ד"מ 19948-11-21

תקציר

התיק סובב סביב עסקה מורכבת של תובע שטען כי עבד אצל שני נתבעים - מעסיק ישיר ולקוח של השירות - ולכאורה לא קיבל שכר הולם. התובעת טענה כי שני הנתבעים הם מעסיקים משותפים ויש להטיל עליהם אחריות משותפת ונפרדת. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת עבודתם במקומות העבודה הנטענים במהלך התקופה הנטענת. השופט מצא את עדותו של התובע מבלבלת ולא משכנעת, והראיות שהוגשו אינן מספיקות כדי לבסס קשר בין התובע לבין המעסיק הישיר לכאורה, הנתבע 1. זאת ועוד, השופטת ציינה כי התובעת לא הוכיחה התקשרות לגיטימית עם הנתבעת 1, מה גם שמקומות העבודה הנטענים לא הוזכרו בתביעה הראשונית. נטל ההוכחה לא עבר אפוא לנתבע 1. משהתובע לא עמד ברף לביסוס בסיס התביעה, הגיע השופט למסקנה כי הנתבע 1 אינו מעסיקו של התובע ודחה את התביעה נגד שני הנתבעים. התובע חויב לכסות את הוצאותיו של הנתבע 1, ואילו התביעה נגד נתבע 2 נמחקה עקב הליכי חדלות הפירעון שלהם וזניחת התובע את התביעות נגדם. השופט הדגיש כי חזקת ההעסקה המשותפת לא חלה במקרה זה.