עמ"ש 19292-11-20

תקציר

התיק נסוב סביב הסדרי המשמורת על שני קטינים, ש' וא', שנולדו באמצעות הפריה חוץ גופית תוך שימוש בזרעו של המשיב וביציות המערערת. המערערת, נשואה, והמשיבה חתמו על "הסכם הורות משותפת" טרם לידת הילדים, בו התוו את תפקידם כ"אם ואב" לילדים תוך הבטחת רווחתם. עוד נקבע בהסכם כי המערער והמשיב לא ינהלו משק בית משותף ויוכלו לקיים יחסי אישות אחרים. המשמורת הייתה אמורה להיות עם האם במשך השנתיים הראשונות ולאחר מכן משותפת. בקשתה של בת זוגה של המערערת, המבקשת להיות מוכרת כהורה או כאפוטרופוס, נדחתה הן על ידי בית המשפט לענייני משפחה והן על ידי בית המשפט המחוזי מרכז, אשר קבע כי הדין הישראלי אינו מכיר בהורות משולשת. המערער והמשיב המשיכו להתדיין בעניין המשמורת והסדרי המגורים. בית משפט קמא העניק משמורת משותפת לשני ההורים, תוך שהוא מסדיר עבורם זמני מגורים תוך שהוא מאפשר לילדים לשמור על קשר עם בן זוגו של המערער במסגרת תקופת מגוריו של המערער. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי בית המשפט התעלם מטובת הילדים. שופטי הערעור דחו את הערעור והדגישו כי החוק מכיר בשני הורים בלבד וכי החלטת בית משפט קמא מכבדת את זכויותיהם החוקיות של ההורים הביולוגיים תוך מתן אפשרות לילדים לקיים קשרים עם דמויות משמעותיות אחרות בחייהם. השופטים הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא בדבר משמורת משותפת, וקבעו כי היא לטובת הילדים ומבוססת על ראיות עובדתיות. חזקת הגיל הרך לא הייתה ישימה במקרה זה, שכן הילדים עברו שלב זה, ובדרך כלל אמורים להיות לאחים אותם הסדרי משמורת. השופטים דחו גם את טענת המערער כי בית המשפט התעלם מהמלצות רשויות הרווחה, בקובעו כי צדק בית משפט קמא כשסטה מהמלצות שאינן עולות בקנה אחד עם החוק. לבסוף, הדגישו השופטים כי טובת הילדים עמדה במרכז תיק זה וכי זמני השהות המוסדרים לא פגעו בהם ואפשרו להם קשר רציף עם הוריהם ודמויות משמעותיות אחרות. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשפט של המשיב.