ת"א 1091/03

תקציר

השופט פסק לטובת התובע בסכסוך על נשיכת כלב שהתרחש ביום 27.8.01. טענת התובע כי ננשך על ידי כלבו של הנתבע, שלא היה קשור ברצועה, נתמכה בעדותו שלו, בעדותה של אשתו, ובעובדה שכלבו של הנתבע הוכנס להסגר לאחר האירוע. השופט מצא ראיות אלה משכנעות, וציין כי טענת הנתבע כי התובע התגרה בכלב לא הוכחה. לפיכך קבעה השופטת כי יש לקבל את תביעת התובע לאחריות. עם זאת, השופט לא מצא את טענות התובע לפיצויים משכנעות. השופט שקל את הראיות הרפואיות שהוצגו על ידי שני הצדדים וקבע כי נכותו של התובע היא ככל הנראה בין 5 ל-10 אחוזים. עוד מצאה השופטת כי דרישות התובע לפיצויים היו מוגזמות ודחתה את תביעותיו לנזקים מסוימים. במקום זאת, פסקה השופטת לתובע פיצוי בסך 18,500 ₪, ששיקף את הראיות שהוצגו ואת אופי נזקיו, ובראשם צלקת שהותירה נשיכת הכלב. סכום זה כלל 4,450 שקל הוצאות משפט, שכיסו הוצאות משפטיות ורפואיות. השופט קבע כי סכום זה ישולם על ידי הנתבע בתוך 30 יום, אחרת יצבור ריבית כנדרש בחוק. ההחלטה התקבלה ב-6 בדצמבר 2004.