ת"א 67962-06-22

תקציר

החלטת בית המשפט מתבססת על סעיף 29א לחוק הבוררות, הקובע כי בקשות לאישור או ביטול פסקי בוררות כפופות לאמנות בינלאומיות שישראל צד להן, כגון אמנת ניו יורק. על פי אמנת ניו יורק, התנגדות לאישור פסק בוררות זר יכולה להתבסס רק על העילות הקבועות באמנה, שהן מוגבלות. חמש העילות הקבועות בסעיף 5(1) לאמנה לסירוב להכיר בפסק בוררות זר הן: תוקפו של הסכם הבוררות; אי מתן הזדמנות להציג טענות; חוסר סמכות או חריגה מסמכות; חריגה מהליכי בוררות; וביטול פסק הבוררות מחמת ביטול או חוסר סופיות. בנוסף, סעיף 5(2) לאמנה קובע שתי עילות נוספות, לרבות אם לא ניתן לפתור את הנושא באמצעות בוררות או אם הכרה בפסק הבוררות מפרה את תקנת הציבור של המדינה. השופט קבע כי הטענה המשפטית לפיה פסק הבוררות סותר החלטות מכריעות של בית המשפט הישראלי אינה נכונה ואינה עולה בקנה אחד עם עקרונות משפטיים כלליים. החלטות ביניים שניתנו בתיק לא היוו צו בית משפט וניתן לשנותן, והן לא הצדיקו את הטענה כי הליכי הבוררות מהווים ביזיון בית משפט או מפרים את עקרון ההשתק המשפטי. זאת ועוד, פסק הבוררות לא חרג מתניית הבוררות שבהסכם הרישיון, והטענה שעשה כן הייתה טענת ערעור שלא ניתן היה להעלות בבקשה לאישור הפסק. באשר לתוקפו של פסק הבוררות, ציין השופט כי אין כל ראיה לכך שהוא בוטל, הותלה או אינו מחייב את הצדדים, כנדרש לפי סעיף 5(1)(ה) לאמנה. השופט דחה גם את הטענה כי הכרה בפסק הבוררות נוגדת את תקנת הציבור. היא הדגישה כי פסק הבוררות לא נבע מהליך פגום מיסודו וכי תוכנו ותוצאותיו אינם נוגדים את תקנת הציבור. עצם העובדה שהתנהלו הליכים מקבילים בבתי המשפט בישראל לא מנעה את ההכרה בפסק הבוררות. בנוסף, דחתה השופטת את הטענה כי פסק הבוררות אינו ניתן לאכיפה משום שהוא ניתן נגד פא"י ולא נגד אופטיקנה, שהחזיקה לכאורה במותג קטליה. אופטיקנה לא הייתה צד לבוררות, ואכיפת פסק הבוררות או השלכותיו המשפטיות יצטרכו להידון בהליכים נפרדים. לאחר ששקל את כל עילות ההתנגדות ומצא אותן חסרות שחר, פסק השופט לטובת דחיית ההתנגדות ואישור פסק הבוררות החלקי שניתן ביום 25 בפברואר 2022, ופסק הבוררות המתקן שניתן ביום 22 ביוני 2022, על ידי המרכז הבינלאומי ליישוב סכסוכים בבית הדין הבינלאומי לבוררות בפלורידה. כמו כן, חויבה פא"י לשאת בהוצאותיו של ורסו בסך 40,000 ₪.