סע"ש 45291-12-13

תקציר

התובע, עו"ד במקצועו, עבד במחלקת ההקדשות ברשות התאגידים במשך חמש שנים. תחילה הועסקה במשרד עורכי הדין בן ששון ולאחר מכן ישירות אצל הנתבע כמנהלת מחלקת ההקדשות. לאורך כל תקופת עבודתה סווגה התובעת כקבלן עצמאי ולא כעובדת מדינה. התובעת טענה כי סיווג זה אינו נכון וכי יש לראות בה עובדת מדינה הזכאית להטבות עובדים. הנתבעת טענה כי משרתה של התובעת שווה לזו של עובדת מדינה המדורגת ב-A1-A3, וכי לקראת סיום החוזה אף הוצע לה להגיע לדרגת שיא של A3 אך היא סירבה. בית המשפט בחן את מכלול הנסיבות ומצא כי חרף ההסכם החוזי הפורמאלי בין הצדדים, התובע אכן היה עובד המדינה לכל דבר ועניין. בית המשפט ביסס קביעה זו על שילוב של מבחנים, שהדומיננטי שבהם היה מבחן האינטגרציה במפעל. ההיבט החיובי של בדיקה זו בא על סיפוקו שכן עבודתו של התובע הייתה חלק בלתי נפרד מפעילות מחלקת ההקדשות. היא ביצעה את כל העבודה שהוקדשה לרשם ההקדשות וייצגה את המחלקה בבית המשפט. גם ההיבט השלילי של הבדיקה בא על סיפוקו, שכן לתובעת לא היה עסק עצמאי משלה. מבחנים נוספים, כגון כפיפות, פיקוח, תלות כלכלית וקשר אישי, תמכו אף הם בקביעה כי התובע היה עובד. בית הדין הדגיש כי קביעת יחסי עובד-מעביד צריכה להתבסס על הנסיבות בפועל ולא על הסכמה פורמלית של הצדדים. נהלי המדינה עצמה, כמו גם הנחיות נציב שירות המדינה ומבקר המדינה, תמכו בקביעה כי התובע היה מסווג באופן בלתי ראוי. עוד ציין בית המשפט כי המדינה פעלה בחוסר תום לב וכי חוסר תום הלב שלה גובר על כל חוסר תום לב שיוחס לתובע בהסכמתו ובהארכת הקשר החוזי. לאחר שמצא יחסי עבודה, פסק בית הדין לתובע הטבות כספיות שונות, לרבות החזר הוצאות נסיעה, דמי הבראה, פדיון חופשות, דמי חגים, פיצויי יום בחירות לכנסת, הפרשות לקרן השתלמות, החזר דמי חבר בלשכת עורכי הדין, דמי ביטוח מקצועי, הפרשות לקרן פנסיה ופיצויי פיטורים. הסכומים שנפסקו התבססו ברובם על התמורה החוזית ששולמה לתובע, ולא על שכרו של עובד מדינה בדירוג א3, כפי שהציעה הנתבעת. בית המשפט דחה את תביעות התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש, דמי אש"ל, דמי ביטוח לאומי, תקופת צינון, הטבות שונות והבדלי הצמדה וריבית טרם סיום הקשר. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם 5,000 ₪ עבור הוצאות המשפט של התובע ו-45,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.