ת"א 35160-12-12

תקציר

פסק הדין דן באחריותו של מטפל גנטי כלפי בני משפחתו של חולה גנטי. המסקנה היא כי על המטפל מוטלת חובת זהירות כלפיהם, למרות היעדר קשר ישיר בין מטפל למטופל. חובה זו נובעת מחובתו של המטפל להסביר למטופל את הממצאים הגנטיים ולהמליץ לו ליידע את בני משפחתו, בשל ההשפעה הפוטנציאלית של הממצאים עליהם. המלצה זו, המתיישבת עם הפרקטיקה הרפואית, היא סבירה ויש לתת אותה למטופלים. הימנעותו של המטפל מכך במקרה הספציפי הובילה למצב בו יילוד סבל ממחלה גנטית שניתן היה לאתר ולנהל אחרת. באשר לתקופת ההתיישנות, קבע השופט כי התביעה הוגשה בתוך פרק הזמן המותר. פסק הדין בתיק קודם, ביטר, שהעביר את זכות התביעה מהיילוד להוריו, לא שלל מהתובעים את זכותם לפיצויים. השופטת הכירה בסוגיה הפוטנציאלית של תקופת ההתיישנות עבור חלק מהתובעים שהסתמכו על פסיקות קודמות, ובחרה לפרש את החוק באופן שיאפשר להורים להגיש תביעות מבלי להיות מוגבלים בזמן. החלטה זו התקבלה על מנת להבטיח כי יילודים הסובלים מלידה בעוולה עקב רשלנות רפואית יוכלו לקבל פיצוי על נזקיהם. כתוצאה מכך, הבקשה לדחייה על הסף נדחתה, כלומר התיק יתקדם. השופטת גם בחרה שלא להטיל הוצאות כלשהן על הצדדים, וההחלטה הועברה לבאי כוחם. פסק דין זה ניתן על ידי רשם בית המשפט המחוזי בחיפה ומיום 21/11/2013.