עב"ל 75/99

תקציר

פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שניתן על ידי השופט ש' טננבאום ונציגי הציבור א' אחיעזרא ומ' טיומקין, מתייחס לתביעה שהגיש מערער ששני בניו שירתו בצה"ל. המערערת ביקשה לקבל קצבת תלויים מהמוסד לביטוח לאומי (המשיב) עבור תקופת שירותם הצבאי של בניה. בית המשפט מצא כי המשיבה לא הודיעה למערערת על זכאותה להמשך תשלום קצבת התלויים לאחר שילדיה הגיעו לגיל 18 אם היו משרתים בצה"ל. מחדל זה, קבע בית המשפט, היה טעות של המשיב. פסק הדין מדגיש כי חובת הזהירות של המשיב משתרעת על יידוע הנהנים בדבר זכויותיהם על פי החוק, במיוחד כאשר מדובר בגופים ציבוריים המשרתים את האינטרס הציבורי. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי דחיית טענת המערערת על ידי המשיבה בעילה של שיהוי אינה מוצדקת, שכן הטענה הוגשה בתוך שנה מיום שירותם הצבאי של בניה. גם טענת המשיב כי המערערת ביקשה לדחות את תביעתה בבית הדין האזורי הופרכה, שכן בפרוטוקול בית המשפט צוין בבירור כי התביעה נדחתה "לבקשת הבן שמעון". לפיכך התקבל הערעור, והמשיב חויב לשאת בהוצאות כל ההליך, בסך 4,500 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. בית המשפט סיים בהדגישו את הצורך של המוסד לביטוח לאומי להפעיל שיקול דעת ולשקול את השיקולים המהותיים במקרים כאלה, במיוחד כאשר אין ספק לגבי זכאותו של המבוטח לקצבה.