ע"א 444/61

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור שהגיש בעל נכס על פסק דין של בית המשפט המחוזי שאישר את סירוב השוכרים לפנות את דירתם השכורה. הבעלים ביקש להרוס את הבניין הקיים ולבנות בניין חדש, דבר שחייב את פינוי הדיירים. על פי חוק הגנת הדייר, על המשכיר לעמוד בתנאים מסוימים לפינוי השוכרים, לרבות קבלת היתר בנייה והצעת חלופה זמנית הולמת. היתר הבנייה הוצא על שם מנהל החברה, ולא על שם החברה עצמה. בית המשפט העליון קיבל את ערעור הבעלים, בקובעו כי אין לפרש את הגדרת "משכיר" בחוק באופן מילולי מדי, במיוחד כאשר היא מובילה לתוצאות בלתי סבירות. עוד קבע בית המשפט כי רישיון הבנייה שקיבל מנהל החברה מטעם החברה עמד בדרישות החוק. כמו כן, בית המשפט מצא כי הדירה החלופית שהוצעה לדיירים מתאימה, למרות מצבו הבריאותי של השוכר, ודחה את החלטת בית המשפט המחוזי לבחון סוגיה זו מחדש. דעת הרוב קיבלה את הערעור, החזירה על כנה את פסק דינו של בית משפט השלום והורתה לשוכרים לכסות את הוצאות הבעלים.