סע"ש 12232-07-17

תקציר

פסק דין זה עוסק במספר תביעות שהגישה גננת מוסמכת נגד המוסד החינוכי שהעסיק אותה. התובעת טענה להתנהלות פוגענית בעבודה, אפליה בתשלומי שכר והפרת זכויותיה בכל הנוגע לדפוסי שכר, תנאים סוציאליים ופיצויי פיטורים. היא ביקשה הפרשי שכר שונים בהתאם לתקנות החינוך הממלכתי ותקנות שירות עובדי הוראה, וכן תשלומי פיצויים. הנתבעת, עמותה המפעילה מוסדות חינוך בפריסה ארצית, לרבות גן הילדים בו עבדה התובעת, טענה כי לא הייתה כל התנהגות פוגענית או מטרידה כלפי התובעת. עוד טענו כי כל עיכוב בתשלום שכרה של התובעת לא היה מפלה ונבע ממצבה הכלכלי הרעוע של הנתבעת. בנוסף, חלקה הנתבעת על טענות התובעת בנוגע להיקף משרתה ושעות עבודתה, וציינה כי הן לא התבססו על רישומים מדויקים ולא הביאו בחשבון את זמני ההגעה והיציאה שלה. עוד טענו כי לתובעת שולמו כל הזכויות הסוציאליות המגיעות לה וכי חישובי פיצויי הפיטורים שלה היו שגויים. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים. באשר לטענה להתעמרות בעבודה, מצא בית הדין כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להתנהגות מפלה או לאירועי הטרדה ספציפיים. למרות שררה מערכת יחסים מתוחה בין התובעת לבין מנהל בית הספר, קבע בית המשפט כי האירועים המתוארים אינם עולים כדי הטרדה. לפיכך, התביעה לפיצויים בגין התנהגות פוגענית נדחתה. בית המשפט בחן גם את טענות התובע בנוגע לפערי שכר ותשלומי זכויות סוציאליות. נקבע כי שכרה של התובעת אכן שולם באיחור, אך מהראיות עולה כי מדובר בסוגיה כללית הנוגעת לכלל עובדי הנתבעת, לרבות המנכ"ל. בית המשפט קיבל את הסברו של הנתבע כי העיכובים נבעו מקשיים כלכליים. באשר להיקף משרתה של התובעת ולשעות עבודתה, קיבל בית הדין את טענת הנתבעת כי רישומי התובעת וחישוביה אינם מדויקים. תחת זאת, קבע בית הדין כי היקף עבודתו בפועל של התובע היה 91% ממשרה מלאה. לפיכך, תביעות התובע להפרשי שכר ותשלומי זכויות סוציאליות חושבו על בסיס אחוז זה. התובעת נדרשה לפרט האם היא עומדת על תביעתה לגמול ריכוז/ניהול או לגמול חינוך, שכן היא אינה יכולה לקבל את שניהם. הצדדים הונחו לערוך תחשיבים חדשים המבוססים על קביעות בית המשפט לגבי משרתו והיקף עבודתו של התובע. באשר לפיצויי פיטורים, פסק בית הדין לטובת התובעת וקבע כי היא זכאית לפיצויי פיטורים מלאים משום שהתפטרה עקב עיכובים חוזרים ונשנים בשכר. הנתבע חויב לערוך חישוב על פי העקרונות שהותוו בפסק הדין ולשלם לתובע את כל הסכומים שטרם נפרעו עד למועד שנקבע. ככלל, כל צד היה אחראי לשאת בהוצאותיו המשפטיות, והוזכרה האפשרות לערער לבית הדין הארצי לעבודה.