בר"ע 37984-09-12

תקציר

פסק הדין המדובר דוחה את ארבע הבקשות הנובעות מסכסוך בין עובדי רפאל ומבטחיהם, לבין המדינה. העובדים, בעלי מקצוע טכני, עבדו ברפאל, שפעלה כחברת בת של משרד הביטחון, ולאחר מכן עברו לרפאל – הרשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ. העובדים מבוטחים בפנסיה צבורה בקרן הפנסיה מבטחים. המחלוקת נסובה סביב פרשנותם של שני הסכמים קיבוציים שנחתמו בשנים 1996 ו-2001, המפרטים את זכויות העובדים לקצבת זקנה מוקדמת וקצבת נכות ושאירים. תוכנית ההבראה הכלכלית משנת 2003 תיקנה את חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, והביאה לצמצום זכויות הפנסיה של עובדים שפרשו לאחר 1 באוקטובר 2003. העובדים, לרבות אלה שטרם הגיעו לגיל פרישה (פורשים עתידיים), הגישו תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה לסעד הצהרתי ותשלום פיצויים מהמבטחים ומהמדינה. המבטחים והמדינה ביקשו רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לדחות את בקשותיהם לדחות את תביעותיהם של פורשים עתידיים, ולחילופין לכמת את תביעותיהם. כמו כן ביקשו לעכב את ההליכים עד לסיום הדיונים בפני "ועדת הליווי". עם זאת, בקשות רשות הערעור נדחו. בית הדין קבע כי תביעת העובדים לסעד הצהרתי אינה תיאורטית או מוקדמת מדי, וכי אין לדחות את תביעות הפורשים העתידיים שכן יש להם אינטרס מהותי לדעת מראש את מצבם המשפטי. עוד קבע בית המשפט כי אין צורך בשלב זה בכימות תביעותיהם של פורשים עתידיים, שכן גובה הפרשי התשלומים תלוי בהחלטות המבטחים והמדינה. בנוסף, נמצא כי המבטחים הם צד הכרחי להליך, שכן הם עלולים להיות מושפעים מהתוצאות. לבסוף, בית הדין קבע כי אין לעכב את ההליכים עד לסיום הדיון בתיק על ידי "ועדת הליווי", שכן העובדים לא היו צד להסכמים הקיבוציים, ולכן אין למנוע מהם להציג את טענותיהם בפני בית המשפט. המבקשים חויבו לשלם את הוצאות העובדים.