עש"א 21942-03-16

תקציר

פסק הדין מקבל את ממצאי ועדת המשמעת באשר לעובדות המקרה ומהימנות העדים. בית המשפט לא יתערב בממצאים אלה אלא אם נפל פגם חמור, מה שאין כן כאן. עם זאת, קביעתה המשפטית של הוועדה כי התנהלותו של המערער היוותה התנהגות בלתי הולמת פגומה בחלקה. החלטת הוועדה נשענה על ארבעה יסודות: חובת המערער לשקול את טובת החולה, התנהגות בלתי הולמת כלפי עמיתים, אי כיבוד בחירת הרופא וסירוב לסייע למטופל מהפריפריה. הפסול העיקרי בהתנהגותו של המערער היה סירובו המוצהר לטפל בילד חולה גם אם אושפז בבית החולים במהלך הרגיל. עם זאת, אין כל אינדיקציה לכך שהמערער היה נוהג אחרת אילו הילד היה מובא לבית החולים בערוצים פורמאליים. לא הוכחה הטענה המקורית כי התנהלותו של המערער הונעה על ידי רווח כספי אישי, דבר המשפיע על קביעת התנהגות בלתי הולמת. חלק מהאלמנטים האחרים של התנהגות בלתי הולמת מוטלים גם הם בספק. לאור זאת, הערעור על הצעדים המשמעתיים מתקבל, והחלטת ועדת המשמעת מתקבלת. די בעונש הנזיפה של הוועדה, במיוחד בהתחשב בנסיבותיו האישיות והמקצועיות של המערער. פסק הדין הוא לטובת המערער, אם כי בית המשפט מקווה שהוא ילמד מאירוע זה וימנע סכסוכים מיותרים בעתיד. החלטה זו הינה סופית, וניתנה בהעדר הצדדים.