ת"א 37867-04-11

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את שתי בקשות הנתבעים לדחות את טענות התובעים על הסף. בבקשה הראשונה נטען כי התובע קיבל מהנתבעים את מרבית הכספים שלטענתו מגיעים לו, בהתבסס על הודאתו בחקירה נגדית לסעד זמני. בבקשה השנייה נטען כי לתובע לא הייתה סמכות להגיש את התביעה, שכן הוא לא היה בעל מניות או דירקטור בחברה התובעת בעת הגשת התביעה. בית המשפט קבע כי למרות תשובותיו המסקרנות של התובע בחקירתו הנגדית, הוא אינו יכול לקבוע ללא משפט מלא מהו הסכום המדויק של הכסף שהועבר לתובע, או האם על הנתבעים לפצות אותו. עוד קבע בית המשפט כי לתובע אכן הייתה סמכות להגיש את התביעה בשם החברה, שכן הוא היה המנכ"ל בעת הגשת התביעה. טענת הנתבעים כי התביעה נדחתה בשל אי עמידת התובע במועד, נדחתה אף היא, שכן נמצא כי הודעת התובע הוגשה במועד. השופטים הדגישו כי הכרעה במחלוקות לגופן עדיפה בדרך כלל, ודחייה על הסף צריכה להיות רק במקרים קיצוניים וחריגים. הנתבעים חויבו לשלם הוצאות בסך 7,500 ₪ בגין סיבוך ההליכים שלא לצורך בבקשותיהם הרבות. פסק הדין גם מעודד את הצדדים לנסות להסדיר את העניין מחוץ לכותלי בית המשפט.