ע"פ 70770/00
פסק-דין מחוזי חיפה
תקציר
הכרעת הדין היא בתגובה לשני כתבי אישום נפרדים נגד המשיב בגין מספר עבירות פליליות לרבות פלישה לבית, גניבה ואיומים. כתב האישום הראשון נמחק בשל איחור בהגשה, למעלה מארבע שנים לאחר ביצוע העבירות המיוחסות לו. השופטים קבעו כי השיהוי הממושך לא סיפק למשיב מגן צדק, וכי גישתו של השופט קמא, שהביאה לביטול האישום הראשון, הייתה שגויה. במקום זאת, הם הציעו לאמץ גישה קונקרטית הבוחנת את העובדות של כל מקרה לגופו, במקום גישה תיאורטית המהווה תקדים לכל המקרים עם נתונים דומים. לטענתם, הדבר ימנע קביעת תקופת התיישנות באמצעות חקיקה שיפוטית, שהיא תפקידו של המחוקק. השופטים עמדו גם על מקורותיו ותחולתו של עקרון "ההגנה מפני צדק", והגיעו למסקנה כי יש להפעילו במשורה ורק במקרים קיצוניים וחריגים, שלא כך היה. כמו כן, נדונה המשמעות של הימנעות המשטרה מחקירת עד פוטנציאלי, ונקבע כי סוגיה זו נופלת לגדר דיני הראיות ויש להתייחס אליה בתום הדיון. ככלל, ערעור המדינה לבטל את זיכוי המשיב בגין האישום הראשון התקבל, והתיק הוחזר לבית משפט קמא לדיון נוסף. השופטים ברלינר, המר ושטופמן הסכימו עם ההחלטה.
חקיקה מקושרת
ע"פ 70770/00 מדינת ישראל נ' משה ארויה, מחוזי (20.3.2001)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.