עב"ל 32446-04-22

תקציר

בית הדין החליט לקבל ערעור בנושא דמי לידה והפסקת עבודה. תחילה הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי המערערת הפסיקה את עבודתה ביום 13.3.2019, אם כי נכון היה לציין כי ביום 17.3.2019 לאחר חופשת הלידה וההורות שלה. חשוב לציין כי בתקופה זו לא נותקו יחסי עובד-מעביד על פי חוק עבודת נשים, והמערערת לא התפטרה בתקופה זו, כלומר יחסי העבודה לא הסתיימו עם הפסקת תשלומי דמי הלידה. בית הדין זיהה את 13 במרץ כ"יום הקובע" למועד סיום העסקתה, שבמהלכו היה סביר, על פי הראיות הרפואיות, כי היא בהריון, ובכך זיכה אותה בדמי לידה לפי חוק הביטוח הלאומי. בפסק הדין הובהר כי קצבה זו משמשת תחליף לשכר בתקופה שבה היולדת אינה מסוגלת לעבוד עקב לידה, ואין דרישה חוקית לקשר סיבתי בין הפסקת העבודה לבין ההיריון עצמו. המערערת עמדה בתקופת האכשרה הנדרשת לקבלת דמי הלידה, שכן עבדה ושילמה דמי ביטוח עבור התקופה הנדרשת עד לסיום העסקתה. לפיכך, היא זכאית לדמי לידה החל מיום 11.12.2019. הערעור התקבל מבלי שחויבו בהוצאות, שכן הנציגים הסכימו כי אין צורך לבחון סיבתיות בין הפסקת עבודה להריון לפי הסעיפים המשפטיים הרלוונטיים. כל חברי הפאנל הסכימו, ופסק הדין יועבר לצדדים.