ה"פ 3064/04

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא סמכותו של בורר בסכסוך בין שתי עמותות בנוגע לזכויות החכירה של חלקת קרקע שהוקצתה על ידי עיריית ירושלים. את עמותות תפארת הנחל ומשך הנחל ייצגו עוה"ד שלמה זלמן חשין, אברהם ישעיהו קרלבך, חיים גלבך ואברהם נחמן שמחה ויצהנדלר בהתאמה. השאלה המרכזית הייתה האם לוויצהנדלר, שחתם על מכתב התחייבות לבוררות מטעם Duration of the Stream, הייתה סמכות לעשות כן, ובכך הסמיך את הבורר לפסוק בסכסוך. הבורר פסק לטובת תפארת הנחל, אך על פסק הדין הוגש ערעור בבית המשפט. בית המשפט קבע כי ויצהנדלר לא היה מוסמך לייצג את משך הזרם, ולכן פסק הבורר לא יכול היה לעמוד. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הבורר חרג מסמכותו בכך שלא התייעץ עם הצדדים בנוגע להתייעצויותיו עם צדדים שלישיים, וכי פסק הבוררות עצמו נוגד את תקנת הציבור. המפתח לפסק דין זה היה העובדה שעיריית ירושלים, בעלת הקרקע המדוברת, לא הייתה צד לבוררות, מה שהגביל את סמכותו של הבורר. לבסוף קבע בית המשפט כי הבורר אינו מוסמך להכריע בסמכותו שלו, וכי משך הזרם התנגד באופן עקבי לסמכותו, ולכן יש לבטל את פסק הבוררות, ועל תפארת הנחל לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין בגין משך הזרם.