פ"א 30574-10-19

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על הקנס שהוטל על המערער בגין שתי עבירות תכנון ובנייה: אי ציות לצו שיפוטי ושימוש במקרקעין ללא היתר. המערער טען כי סכום הקנס שהטיל בית משפט קמא מופרז וביקש הפחתה. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי הקנס לא חרג באופן משמעותי מטווח הענישה המקובל במקרים כאלה. היא הדגישה את חומרת הפרת הצווים השיפוטיים ואת הצורך בהחמרת הענישה בעבירות אלה, המבטאות זלזול בוטה בשלטון החוק. בית המשפט התייחס למספר פסקי דין קודמים במקרים דומים, בהם הקנסות שהוטלו היו גבוהים אף יותר מזה שהוטל על המערער. בהתחשב בנסיבות המקרה, לרבות היקף הבנייה הבלתי חוקית, משך אי הציות לצו ההריסה והיעדר מאמצים להכשיר את הבנייה, לא מצא בית המשפט נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בעונשו של בית משפט קמא. עוד ציין ערכאת הערעור כי המערערת לא הציגה כל ראיה למצב כלכלי קשה או לבעיות רפואיות המצדיקות הפחתת הקנס. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שהוא מחזק את החלטת בית משפט קמא.