ס"ק 47770-01-14

תקציר

התביעה הוגשה על ידי ארגון גננות, המבקש להיות מוכר כארגון עובדים על פי הדין הישראלי, וטוען כי המשיבה, מדינת ישראל, התנכלה לחבריה בשל פעילותם הארגונית. בית הדין לעבודה קבע כי הארגון המבקש הוא ארגון עובדים כמשמעותו בפסיקה הרלוונטית, שכן הוא מילא אחר הדרישות להכרה ככזה. בית המשפט ביסס את קביעתו על הראיות כי לארגון היה משך זמן בלתי מוגבל; היו חוקי עזר המסדירים את פעילותה; הורכב מחברים אישיים ומתנדבים שהיו בעיקר עובדים; פעל להשגת מטרות של הגנה על עובדים וקידום זכויותיהם; היה ארגון עצמאי; והיה דמוקרטי, וקיים בחירות תקופתיות. עם זאת, בית הדין קבע כי הארגון אינו ארגון עובדים יציג, שכן הוא לא גייס יותר משליש מהעובדים ביחידת המיקוח הרלוונטית. באשר לטענה להתנכלות, קבע בית המשפט כי המדינה לא התנכלה לארגון או לחבריו בשל פעילותם הארגונית. מהראיות עולה כי המדינה נקטה צעדים משמעתיים נגד שניים מחברי הארגון בגין הפרת כללי העבודה, אך בית הדין קבע כי הפעולה לא נבעה מפעילותם הארגונית, ועלתה בקנה אחד עם התקנות החלות. המדינה גם מנעה מנציגי הארגון להשתתף בכנסים רשמיים, אך בית המשפט קבע כי הסיבה לכך היא שהמדינה לא הכירה בארגון כארגון עובדים, עמדה שאושרה על ידי בתי המשפט. בית המשפט הורה למדינה למחוק מכתב נזיפה מתיקו האישי של אחד מחברי העמותה, שכן הוא הוצא ללא שימוע. לבסוף, קבע בית המשפט כי בקשת המדינה מחברה אחת להימנע מראיונות בתקשורת ללא רשות, מוצדקת בהיותה עובדת מדינה, ואינה מהווה הטרדה. עם זאת, בית המשפט ציפה שהמדינה תשקול מחדש את החלטתה לקיים דיון לחבר אחר בנוגע לתצהיר שמסרה בעתירה נגד המדינה, נוכח פרק הזמן הארוך שחלף מאז. הבקשה נענתה אפוא בחלקה, והמדינה נדרשה להכיר בארגון המבקש כארגון עובדים, אך לא כארגון עובדים מייצג, ולהסיר את מכתב הנזיפה מתיקו של החבר. בית המשפט לא העניק כל סעד כספי למבקש.