ע"פ 10009/03

תקציר

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בשורה של עבירות מין בקטין עם תסמונת ויליאמס, לרבות מעשה מגונה, אונס ומעשה סדום. ההרשעה התבססה בעיקר על עדותן של המתלוננת ואמה. עם זאת, השופט לוי, אחד משלושת השופטים, נתן חוות דעת חולקת, וציין מספר סיבות לפקפק במהימנות עדותה של המתלוננת. סיבות אלה כללו את השפעת אמה של המתלוננת, העיכוב בדיווח על ההתעללות וחוסר עקביות בהודעותיה. השופט לוי טען כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה מחייבות בחינה מעמיקה של עדותה של המתלוננת, וממצאי הרוב אינם נותנים מענה הולם לחששות אלה. הנשיא ברק הסכים עם הערכתו של השופט לוי והגיע למסקנה כי אשמתו של המערער לא הוכחה מעבר לספק סביר. מנגד, הדגיש השופט טירקל את יתרונו של בית המשפט המחוזי בהערכת מהימנותם של עדים ועדותם. לדברי השופט טירקל, קביעת מהימנותו של עד כוללת לעתים קרובות הערכה של אמיתות העובדות שהוצגו. במקרה זה, בית המשפט המחוזי השתכנע לחלוטין באמינותה של המתלוננת, והשופט טירקל לא ראה עילה להתערב בקביעה זו. לפיכך, השופט טירקל היה מאשר את הרשעתו של המערער. בסופו של דבר, החלטת הרוב של השופט לוי והנשיא ברק הכריעה, והמערער זוכה בשל הספק סביב הראיות.