ק"ג 72676-12-20

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למחלוקת על מוטב פוליסת ביטוח חיים בעקבות פטירת המבוטח. המבוטח נישא פעמיים, תחילה לאמו של התובע 1 עד 3, ולאחר מכן לתובע 4, אלמנתו. שאלת המפתח הייתה האם המבוטח שינה את מוטבי הפוליסה במהלך חייו. החוק קובע כי המבוטח יכול לשנות את המוטב בפוליסת הביטוח שלו בכל עת לפני התרחשות אירוע הביטוח, כל עוד ניתן לזהות את הייעוד החדש. ניתן לעשות זאת על ידי הודעה למבטח בכתב. עוד קובע החוק כי על הצדדים לחוזה ביטוח לציין בבירור את זהות המוטב. במקרה זה היה נספח לפוליסה, מפברואר 1995, בו צוין במפורש כי האלמנה היא המוטבת. נספח זה היה בידי המבטח והמבוטח, מה שמעלה תהיות מדוע המבטחת לא פעלה על סמך מידע זה קודם לכן. בית המשפט היה צריך לקבוע האם המבוטח התכוון לשנות את הנהנים. התובעים 1-3 טענו כי שינוי בקשת המוטב וספחיה לא נחתמו על ידי המבוטח ולא צוין מספר הפוליסה, דבר המטיל ספק באמיתותם. עם זאת, מאחר שהמסמכים נכתבו על נייר המכתבים של החברה של המבוטח ובכתב ידו, הגיע בית המשפט למסקנה כי סביר להניח שהם משקפים את רצונו. באשר להיעדר מספר הפוליסה, קיבל בית המשפט כי מדובר בטעות שתוקנה בבקשה לשינוי מוטבים שנשלחה על ידי סוכן הביטוח, בה צוין במפורש מספר הפוליסה. עוד ראה בית המשפט חשיבות בכך שמסמכי הבקשה ונספח הפוליסה המתוקן נחתמו בחותמת המבטחת והוחזרו למבוטח. התובעים 1 עד 3 טענו כי המבטח דורש בדרך כלל מספר פוליסה וחתימת המבוטח כדי להכיר בשינויים במוטבים, והציגו ראיות להליכים הנדרשים על ידי מוסדות פיננסיים אחרים לשינוי מוטבים. עם זאת, נציג המבטח העיד כי בשנת 1995 די היה בפנייה באמצעות סוכן ביטוח המאמת את זהות המבוטח, והמבטח לא היה משנה את הפוליסה ומנפיק את הנספח ללא אימות כזה. בית המשפט מצא כי מספר הפוליסה צוין נכון בבקשה לשינוי מוטבים, והפוליסה תוקנה בהתאם, עם הנספח המעודכן שנמסר למבוטח. הכוונה לשנות את המוטב לטובת האלמנה נתמכה עוד יותר בעיתוי השינוי, שאירע זמן קצר לאחר נישואיו השניים של המבוטח. התובעים 1 עד 3 טענו, כי מאחר ורישומי סוכנות הביטוח רשמו אותם כמוטבים, היה על המבוטח לקבל את אותו מידע ואי תיקונו, משמע שלא התכוון לשנות את המוטבים. בית המשפט דחה טענה זו, שכן לא הובאו ראיות לכך שהמבוטח קיבל מידע כזה, ונציגי הסוכנות לא זומנו להעיד. בנוסף, הציגה האלמנה מסמכים מקוריים הקשורים לפוליסה, הנושאים את חותמת המבטח, אשר נשמרו על ידי המבוטח. הדבר תמך במסקנה כי מסמכים אלה משקפים ציפיות סבירות של המבוטח ביחס להוראות הפוליסה. בית המשפט התייחס גם לתשלום דמי הביטוח, שנעשו על ידי המבוטח או החברה שלו, וציין כי במשך רוב תקופת הביטוח היה המבוטח נשוי לאלמנה. אמנם זה לא מעניק לה מעמד של מוטבת באופן אוטומטי, אבל זה כן תומך במסקנה שהיא הייתה המוטבת המיועדת. לבסוף, המידע שמסרה סוכנות הביטוח לתובעים, בו נרשמו כמוטבים, לא עלה בקנה אחד עם הוראות הפוליסה. לא הובאו עדים שיסבירו פער זה, ובית המשפט קבע כי הוראות המדיניות הן הקובעות. לאור הוראותיה הברורות של הפוליסה ועדותה של המבטחת, מצא בית המשפט ספק אם המחלוקת הייתה צריכה להגיע להכרעה. לפיכך, היא הורתה לתובעת 4, האלמנה, לקבל את תגמולי הביטוח והטילה על המבקשת אגרה בסך 15,000 ₪ שתשולם בתוך 30 יום.