ע"פ 334/80

תקציר

חוק העזר לתל אביב-יפו (שימור רחובות), תשט"ו-1955 אוסר על הצבת מכשול ברחוב או במדרכה העלול לגרום נזק, להפריע לניקיון או להגביל תנועת ציבור מעבר לנדרש. אישה הואשמה בהפרת חוק עזר זה בכך שהחנתה את רכבה על המדרכה. בית המשפט העירוני זיכה אותה, אך בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה בערעור וקבע כי רכב מהווה מכשול וחוק העזר חל על עבירות חניה. השופטים הדגישו כי על הרשויות המקומיות לשמור על המרחב הציבורי נקי ממכשולים לנוחות האזרחים ולביטחונם. הם פירשו את לשון חוק העזר בהתאם לתכליתו ומצאו כי הוא מתקיים במקביל לחוקים אחרים המסדירים מתן רכב וחניה. כלל הפרשנות המחמירה במשפט הפלילי נקבע כבלתי ישים, שכן כוונת המחוקק הייתה ברורה. עם זאת, מאחר שהסנגור לא הסכים להמשיך את הדיון בבית המשפט המחוזי, התיק הוחזר לבית המשפט העירוני לסיומו, אלא אם כן העדיף עורך הדין דיון מיידי. השופט בר הסכים כי חוק העזר חל על חניית כלי רכב וציין את חובתה של העירייה להסיר מכשולים מהמרחב הציבורי. השופט גלעדי הסכים אף הוא, והדגיש את חשיבות פירוש החוקים על פי כוונת המחוקק ואת חוסר תחולתה של פרשנות מחמירה במקרה זה. בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נדחתה.