עפ"ת 39803-04-15

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בנהיגה ללא רישיון וביטוח תקפים, שכן רישיונו פקע כחמש שנים לפני שנתפס נוהג. בית משפט השלום בתעבורה בנצרת הרשיע אותו על סמך הודאתו וגזר עליו קנס של 1500 ש"ח, שישה חודשי פסילת נהיגה בפועל, חמישה חודשי פסילת פסילה למשך שלוש שנים וחודשיים מאסר על תנאי למשך שנתיים. בהמשך טען המערער כי שגה בית המשפט בהטלת העונש וכי יש להקל בעונשו. באופן ספציפי, הוא ערער על הפסילה בפועל ועל המאסר על תנאי. באשר לנקודת הערעור הראשונה ציין בית המשפט כי העונש אמנם היה חמור, אך הוא היה סביר ולא סטה במידה מספקת מהנורמה כדי להצדיק את הפחתתו. לפיכך, הפסילה בפועל של שישה חודשים עמדה בעינה. בהתייחסו לנקודה השנייה, הסכים השופט עם המערער כי מדובר בעבירה של אחריות קפידה, כלומר בית המשפט אינו יכול להטיל עונש מאסר אלא אם כן ניתן להוכיח כוונה פלילית או רשלנות. עם זאת, השופט חלק על טענת המערער כי המדינה לא הוכיחה זאת. השופט שקל את משך הזמן שבו פקע רישיונו של המערער, את הודאתו בעובדות ואת הצהרתו כי הרישיון לא חודש בשל קשיים כלכליים, והגיע למסקנה כי למדינה הוכחה די הצורך מודעות סובייקטיבית, ובכך נסללה הדרך לעונש מאסר אפשרי. עם זאת, בהתחשב בעברו הפלילי הנקי של המערער ובנסיבות המקרה, החליטה השופטת לבטל את חלק המאסר המותנה בעונש. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל בחלקו, והשעיית המאסר בת החודשיים בוטלה. שאר גזר הדין נותר ללא שינוי.