ת"א 73608-05-19

תקציר

התובעת הגישה תביעה נגד הרשות המקומית בטענה כי נפלה בתחום שבילי ההליכה שבתחום שיפוטה בשל רשלנות הנתבעת. לטענתה, היו אבנים שבלטו מהשביל שגרמו לנפילתה ולנזק שנגרם לה לאחר מכן. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם. הכרעת הדין נעוצה בכך שהתובעת לא הביאה ראיות משכנעות לנסיבות התאונה ולסיבת נפילתה. אמנם, נקבעה חובת הזהירות של הנתבעת כלפי המרחב הציבורי שבתחום שיפוטה, הרי שתיאור האירוע על ידי התובעת, המפגע לכאורה ומיקומו היה בלתי עקבי ובלתי אמין. השופטת ציינה כי עדותה של התובעת, על אף היותה כנה, נפגעה בשל זיכרון לקוי וסתירות, בעיקר בכל הנוגע לזיהוי האבן הספציפית שהובילה לנפילתה. יתר על כן, הצילומים שהוגשו כראיות, שצולמו שנים לאחר התאונה, לא המחישו די הצורך את המפגע. השופטת הדגישה כי על בעלי הדין האזרחיים לשאת בנטל ההוכחה, שהתובע לא עמד בו במקרה זה. כתוצאה מכך, הן תביעות התובע והן תביעות התביעה שכנגד נדחו, וכל תובע חויב לשלם לנתבע שכר טרחה בסך 9,000 ₪ בשל הליקויים הראייתיים ומשמעות התביעות. כמו כן נקבעה הזכות לערער על פסק הדין.