ע"א 1136/07

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך רכושי, כאשר המשיב, בעליו של נכס לשימור שהושכר למערערים, ביקש לפנותם ולהרוס סככה שנבנתה שלא כדין על הנכס. המערערים טענו כי הסככה שופצה ולא נבנתה מחדש. בית משפט השלום פסק לטובת המשיב, הורה על הריסת הסככה אך דחה את תביעת הפינוי, והוביל את המערערים לערער. השאלה המרכזית הייתה האם לבית משפט השלום יש סמכות ליתן סעד הריסה, שלטענת המערערים צריך להיות בסמכותו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון, בהחלטה פה אחד, דחה את הערעור. בית המשפט קבע, כי הסכמתם המשתמעת של הצדדים והיעדר טענה שיפוטית לאורך כל המשפט מונעים מהמערערים להעלותה בשלב הסיכום. בנוסף, קבע בית המשפט כי לבית משפט השלום סמכות לדון בתביעת ההריסה בהיותה נלווית לטענת החזקה העיקרית ומבוססת על יחסי השכירות בין הצדדים. ההחלטה מתחה ביקורת על הגישה המסורתית, והעדיפה תיחום סמכויות מעשי ויעיל יותר בין בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בסכסוכי רכוש. זאת ועוד, בית המשפט אישר את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ופירש את הסכם השכירות כאוסר על המערערים להקים את הסככה. לבסוף חויבו המערערים לשלם את הוצאות המשיב.