בש"א 31032/06

תקציר

העירייה המשיבה גבתה ארנונה מעבר לסכום המרבי המותר בחוק ההסדרים לשנים 2004 עד 2005. המבקשת, שבבעלותה נכס תעשייתי בתחום שיפוטה של העירייה, הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד העירייה, בטענה כי עליה להשיב למשלם המסים את הסכומים שנגבו ביתר. המשיב טען כי לבית המשפט אין סמכות עניינית בנושא, שכן התעריפים אושרו על ידי השרים, ולכן רק לבג"ץ יש סמכות. טענה זו נדחתה, שכן מדובר בתובענה ייצוגית מנהלית לפי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, ואישור השרים לא הפך את התביעה להתקפה ישירה על החלטתם, אלא לתביעה עקיפה הנוגעת לחובת העירייה להשיב את הסכומים שנגבו ביתר. עוד טען המשיב כי חל סעיף 9 לחוק התובענות הייצוגיות, הקובע כי בית משפט לא ידון בבקשה לתביעה ייצוגית להשבה נגד רשות אם זו הפסיקה את גביית התשלומים הבלתי חוקיים בתוך 90 יום מיום הגשת הבקשה, והוכיחה כי עשתה כן. המשיבה טענה כי הפסיקה את הגבייה הבלתי חוקית לכאורה עם קבלת אישור השרים לתעריפי הארנונה החדשים, שחל רטרואקטיבית לשנת 2006. עם זאת, בית המשפט קבע כי המשיב לא הפסיק את הגבייה בתוך 90 הימים הנדרשים, ולכן סעיף 9 אינו חל. אשר לחוקיותם של צווי הארנונה לשנים 2004–2005, טען המשיב כי מאחר שהסכום הממוצע למ"ר נמוך מהתעריף המרבי המותר בחוק, לא קמה עילת תביעה. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי העירייה אינה יכולה לגבות מעל התעריף המרבי הקבוע בחוק ההסדרים עבור חלק מנכס, ולגבות פחות עבור חלק אחר, רק משום שהתעריף האחרון נמוך מהמקסימום. בהתייחסו לאישור התובענה הייצוגית, קבע בית המשפט כי המבקשת קמה עילת תביעה אישית לכאורה, שכן המשיבה גבתה מרכושה סכום העולה על המקסימום החוקי בתקופה שבין 18.5.04 ועד ליום 31.12.05. התביעה עוררה שאלות עובדתיות ומשפטיות משותפות לכל החברים הפוטנציאליים בקבוצה, קרי האם המשיבה חרגה מהתעריפים המרביים של הארנונה בתקופה הרלוונטית, והאם עליה להשיב את הסכומים שנגבו בעודף. הייתה אפשרות סבירה שהשאלות הללו ייענו לטובת הקבוצה. תביעה ייצוגית הייתה גם הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתור את הסכסוך. בהתאם לכך, אושרה הבקשה לתביעה ייצוגית. קבוצת התובעים כללה נישומים שהחזיקו בנכסים תעשייתיים בשטח של למעלה מ-100 מ"ר. בתחום שיפוטה של העירייה, ושילמה ארנונה בשיעור העולה על המקסימום החוקי עבור 100 מ"ר הראשונים. בתקופה שבין 18 במאי 2004 ל-31 בדצמבר 2005. הסעד הנתבע היה החזרת הסכומים ששולמו ביתר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. בא כוח המבקש זכה בשכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ והוצאות בסך 10,000 ₪.