ת"א 624/06

תקציר

מדובר בתביעת נזיקין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, שהגיש התובע כנגד הנתבעים עקב תאונת דרכים שאירעה בחודש מרץ 2000, כאשר התובע נפל בעת שיצא מרכב בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 1. כתוצאה מהנפילה נטען כי התובעת סבלה מחבלות קשות בגב התחתון ונזקקה לטיפול ארוך טווח. הנתבעים הודו בחבות אך חלקו על היקף נזקיו של התובע ועל גובה הפיצוי הנתבע. בית המשפט מינה מומחה רפואי אשר קבע כי לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 5% עקב הגבלה מינימלית של תנועות בעמוד השדרה המותני. התובע ביקש מבית המשפט לסטות מחוות הדעת של המומחה ולקבוע אחוזי נכות גבוהים יותר, ואילו הנתבעים ביקשו להפחית או לדחות את הנכות שנקבעה. בית המשפט לא מצא סיבה לסטות מחוות דעתו של המומחה ואימץ את ממצאיו. באשר לנכות תפקודית, קבע בית המשפט שיעור של 2.5%, הנמוך מהנכות הרפואית, בהתבסס על יכולתה של התובעת לנהל את משק ביתה ולטפל בנכדיה. תביעותיה של התובעת לפגיעה בכושר השתכרות בעבר נדחו מאחר שלא עבדה לפני התאונה ובחרה לגדל את ילדיה במקום. עם זאת, בית הדין פסק לה 15,000 שקל בגין אובדן כושר השתכרות עתידי, מתוך הכרה באפשרות חזרתה לעבודה למרות מגבלתה התפקודית המינימלית. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע 5,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, ו-10,000 ₪ עבור כאב וסבל, מה שמביא את סך הפיצוי ל-30,000 ₪. בנוסף, נדרשו הנתבעים לפצות את התובע בגין אגרת בית המשפט, הוצאות חוות דעת מומחה ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ולשני הצדדים הייתה זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.