ע"א 773/97

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על תשלום שכר טרחה בעקבות פסק דין בתביעה אזרחית. המבקש, שהגיש תביעה נגד המשיב ונתבעים נוספים, זכה על ידי בית המשפט המחוזי בסכום מופחת משמעותית מהתביעה המקורית. בית המשפט אף הורה לנאשמים לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המבקש והוצאות משפט אחרות, מבלי לנקוב בסכום. כאשר ניסה המבקש לגבות הוצאות אלה, טען המשיב כי יש לחשב אותן על פי החלק היחסי של הסכום שנפסק לתביעה המקורית. מנהל ההוצאה לפועל דחה טענה זו בקובעו כי פסק הדין ברור ומחייב את המשיב לשלם את כל ההוצאות. המשיב ערער לבית המשפט המחוזי, שקיבל את טענתם. עם זאת, בית המשפט העליון, שדן בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה זו, פסק לטובת המבקש. בית המשפט העליון קבע כי לשכת ההוצאה לפועל ובתי המשפט המעורבים מחויבים לפסק הדין כלשונו, ואינם יכולים לפרשו או לשנותו. מאחר שפסק הדין חייב את המשיב לשלם את מלוא סכום "היציאות המשפטיות", לא היה מותר להם להפחית אותו על בסיס פסק הבוררות המופחת. יתר על כן, הדרך הנכונה לערער על פסק הדין עצמו הייתה בהליך הערעור ולא במסגרת הליכי הוצאה לפועל. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה, והמשיב חויב לשלם למבקש את מלוא סכום שכר הטרחה המחושב.