רע"א 1738/00

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בירושלים. התיק נסוב סביב תאונת דרכים בה היו מעורבים רוכב אופנוע ונוסע, כאשר האחרון הוא המשיב. המשיבה מבקשת לתבוע פיצויים מהמבטחת בגין השימוש באופנוע. בית המשפט המחוזי פסק קודם לכן לטובת בקשת המשיב למנות מומחה פסיכיאטרי שיעיד בנוגע לפגיעות נפשיות אפשריות שנגרמו כתוצאה מהתאונה. המבקש (המבטח), בבקשתו למתן רשות ערעור, מציג טענה כפולה. ראשית, הם טוענים כי ללא ראיות ראשוניות קונקרטיות לפגיעה נפשית, אין הצדקה למינוי מומחה. שנית, טוען המבקש כי המשיב אינו עומד בתנאי הזכאות שנקבעו בפסק דין אלסוחא, הקובע כי ניתן לתבוע פיצויים נפשיים רק אם נגרם נזק נפשי מהותי ואם הנפגע הוא בן משפחה של המנוח. המשיב עבר טיפול נפשי, החל מחודש ספטמבר 1998, דבר המצביע על פגיעה נפשית פוטנציאלית. פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור, מצדיק מינוי מומחה וסבור כי פסק דין אלסוחה אינו ישים במקרה זה, שכן זכאותו של המשיב אינה מבוססת מעבר לטענות הבקשה. הכרעת הדין דוחה שאלות הנוגעות לטיבה והיקפה של פגיעתה הנפשית של המשיב לשלב מאוחר יותר במשפט. מאחר שהמבקש לא ביקש תגובה, לא נפסקו הוצאות.