בש"א 15415/08

תקציר

פסק דין זה עוסק בשני מקרים נפרדים (ת"א 776/02 ות"ע 777/02) שהוגשו על ידי ארבעה תובעים, צ.ז., ח.ז., ש.ז. וצ.ו., אשר הגישו תביעות נגד הפניקס ישראל חברה לביטוח בע"מ לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. בתביעה נטען כי התובעים נסעו ברכב בו נהג אביה של צ.ז., מ.ז. במהלך הנסיעה סטה הרכב והתהפך וגרם לתובעים חבלות קשות. עם זאת, במהלך המשפט התברר כי עדויות התובעים, שבתחילה אישרו כי אביהם נוהג, היו שקריות. למעשה, הופעל עליהם לחץ מצד אביהם ואחיהם לשקר, ואחיהם מ' היה הנהג בפועל בעת התאונה. גם רישיון הנהיגה של האב נמצא בתוקף. לאחר מכן ביקשו התובעים לתקן את טענותיהם ולצרף את מ' כנתבע נוסף, דבר שהנתבעים התנגדו לו בעילה של חוסר הגינות וחוסר תום לב. השופטת הסכימה עם הנתבעים, והדגישה את חוסר היושר של התובעים ואת ההשלכות הפרוצדורליות של בקשתם. הם כבר הגישו תצהירים והעידו בבית המשפט, ואישור תיקון ירחיב את היקף המשפט לטובת התובעים שלא לצורך ובאופן בלתי הוגן. השופט הדגיש את חשיבות האמת בהליכים משפטיים, אך גם הכיר בכך שיש לאזן בינה לבין שיקולים אחרים, לרבות הגינות וצדק פרוצדורלי במקרה זה. הבקשה לתיקון הטענות נדחתה אפוא, והטענות המקוריות עמדו בעינן, בטענה כי מ.ז. הוא הנהג. ההחלטה קבעה גם דיון נוסף.