ת"א 45792-07-11

תקציר

המדינה תבעה כמה מבני משפחת אבו מדיעם על הוצאות פינויים מקרקע הרשומה כבבעלות המדינה. הנתבעים טענו כי שאלת הבעלות בקרקע צריכה להיות מוכרעת תחילה, שכן אם המדינה אינה הבעלים, החיובים בגין הפינויים לא יעמודו. בית המשפט קבע כי למרות שסוגיית הבעלות לא הוסדרה, זכותה של המדינה לפנות את הנתבעים מהקרקע נקבעה בהחלטות משפטיות רבות קודמות, ולכן אין צורך לדון בטענת הבעלות. עוד טענו הנתבעים כי למדינה אין סמכות לפנות אותם או להרוס את המבנים משום שהצווים הרלוונטיים אינם תקפים. בית המשפט דחה טענה זו, שכן הצווים אושרו על ידי מערכת המשפט והנאשמים עצמם פנו לערכאות משפטיות. עוד טענו הנתבעים כי אין לחייבם בהוצאות שכן לא קיבלו צווים פרטניים לפינוי, וכי קיימת מערכת יחסים משפטית בינם לבין יתר הנתבעים שכן קיבלו צווים כאלה. בית המשפט קיבל טענה זו, מצא קרבה משפטית ברורה בין הנתבעים בשל זיקתם המשפחתית והאינטרס המשותף להישאר במקרקעין, וקבע כי תביעת המדינה לסעד כספי יכולה לכלול גם את מי שלא קיבל צווים פרטניים. בהתייחס להיבט העובדתי, בחן בית המשפט את נוכחותם של הנתבעים ואת קיומם של מבנים על הקרקע בכל אחד משמונת הפינויים. הצדדים הגיעו להסכמות לגבי 28 מתוך 34 הנתבעים, ובית המשפט הכריע לגבי ששת הנתבעים הנותרים. נפסק כי לנתבעים 1, 6-5 ו-23-22 היו מבנים על הקרקע והם נכחו בשבעת הפינויים הראשונים, ואילו לנתבעת 2 (אשתו של נאשם 1) היה מבנה על הקרקע בעת הפינוי הראשון, אך נוכחותה בעת פינוי זה לא הוכחה. באשר לפינוי השמיני נקבע כי לנאשמים 6 ו-23, נשותיהם של נאשמים 5 ו-22 בהתאמה, היו מבנים על הקרקע. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעים בדבר השיהוי הנטען של המדינה בביצוע הפינויים, וכי כללי המשפט המנהלי, אכיפה בררנית או פגיעה בכבוד האדם ובחירותו מונעים את טענת המדינה. נפסק כי למדינה עומדת זכות לתבוע פיצויים, במיוחד נוכח חוסר תום הלב של הנתבעים והתנגדותם המאורגנת לפינויים. באשר להוצאות הפינוי, מצא בית המשפט כי המדינה הביאה ראיות מספיקות להוצאות, והפחית את הסכום הנתבע לאחר שהביא בחשבון את טענות הנתבעים בדבר מע"מ וטעויות סופר אחרות. עוד קבע בית המשפט כי הנזק אינו ניתן לחלוקה, ולכן ששת הנתבעים הנותרים אחראים במשותף לנזק שגרמו כל 34 הנתבעים, אם כי ביצע הפחתה רעיונית יחסית, וחייב את הנתבעים ב-20% ממלוא הנזק. לאחר ביצוע ההפחתות הנדרשות, הורה בית המשפט לנאשמים 1, 2, 5, 6, 22 ו-23 לשלם למדינה 201,826 ₪ עבור הפינוי הראשון, 6,611 ₪ עבור השני, 46,748 ₪ עבור הפינוי השלישי עד השמיני ו-7,139 ₪ עבור הטמנת פסולת, כולם קשורים לאינפלציה ובריבית מיום התביעה ועד לתשלום המלא. וכן 100,000 ₪ הוצאות משפט וסכום נוסף עבור הוצאות הקלטה ותמלול של המדינה.