רע"א 2330/12

תקציר

במקרה זה, בית המשפט דחה בקשה לערעור נוסף, בקובעו כי רשות ערעור ניתנת בדרך כלל רק במקרים חריגים בעלי עניין חוקתי או ציבורי משמעותי, או עיוותי דין ברורים. לאחר בדיקה מעמיקה לא מצא בית המשפט טעות מהותית בהחלטות הערכאות הקודמות. החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אשר קבע כי המשיב נהג ביודעין ללא רישיון תקף, התקבלה. הרעיון של "ידע קונסטרוקטיבי" נדחה; לפיכך, אחריותה של המבטחת אינה משתרעת על מקרים בהם הנהג, ללא הודעה מוקדמת, לא היה מודע לפסילתם. בית המשפט הדגיש כי נהג אינו יכול להניח שפסילה הסתיימה ללא הודעה מתאימה, גם אם קיבל בטעות הודעות חידוש. המשיב לא הודיע לרשויות על הודעת חידוש הרישיון השגויה, ובית המשפט, תוך מתן עדיפות למדיניות מושכלת, הגיע למסקנה כי היה מודע לפסול רישיונו. יתר על כן, התביעה נגד המשיבים הנוספים הוגדרה כמיושנת שכן המחדל הנטען של המדינה התרחש זמן רב לפני הגשת התביעה, מעבר לתקופת ההתיישנות. בית המשפט הכיר במקרה המצער של שני נהגים חסרי רישיון תקף, ובסופו של דבר דחה את סעד המבקשים ודחה את הבקשה מבלי להורות על הוצאות, תוך שהוא מדגיש כי המבקשים יכולים לתבוע פיצויים רק מהמשיב הישיר.