ע"א 8068/11

תקציר

במקרה הנדון, הערעור בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נסב סביב חוזה מכר מקרקעין שבוטל מאוחר יותר בשל אי סדרים בבנייה שלא פורסמו. המשיבים רכשו בית מהמערערים, רק כדי לגלות שחלקו נבנה ללא היתר, דבר שהוביל לליקויים רבים. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערים הפרו את החוזה בכך שהציגו מצג שווא בדבר עמידת הנכס בהיתרי בנייה, ואפשרו למשיבים לבטל את המכירה כדין. בית המשפט הורה למערערים להשיב את התמורה החוזית ונזקים אחרים, אך לא הטיל אחריות על עורכי הדין של מי מהצדדים. בערעור טענו המערערים כי ביטול המכירה לא היה מוצדק, וטענו כי מדובר בפגמים הניתנים לניהול ולא בהפרות יסודיות, וכי אין לפסוק פיצוי בשל סוגי הפרות אלה. כן טענו לאשמתם של המשיבים בכך שלא בדקו את הנכס. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת חובתם המוסרית של המוכרים לגלות סתירות ידועות וקבע כי הימנעותם של הקונים מבדיקה אינה שוללת את זכותם לתבוע השבה בגין נושאים שלא פורסמו. בעוד השופט רובינשטיין קבע כי יש לייחס אשם תורם כלשהו לרשלנות המשיבים, דעת הרוב, בראשות השופט סולברג, קבעה כי האחריות מוטלת במידה רבה על המערערים בשל הפרתם והטעייתם, דבר העולה בקנה אחד עם כוונת ההגנה של חוק המכר. משכך, דחה בית המשפט את ערעור המערערים והותיר על כנו את ההחלטה הקודמת לטובת המשיבים.