ת"א 19543-06-17

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנות חוזה פיתוח לפרויקט נדל"ן, בפרט לעניין תשלום היטלי אספקת מים. בחוזה נקבע כי היזם לא יקבל פטור מאגרות והיטלים על פי חוק העזר תל אביב-יפו. השאלה המרכזית הייתה האם בכוונת הצדדים להקפיא את התעריפים לפי חוק העזר בעת כריתת החוזה, או שמא יש לחשב את התשלומים לפי הדין החל בעת מתן היתרי הבנייה. בית המשפט פתח בניתוח לשון החוזה, ומצא כי היא אינה תומכת בפרשנותה של הנתבעת לקביעת התעריפים לצמיתות. במקום זאת, המשמעות הפשוטה של התשלומים המוצעים תחושב על פי החוק שהיה בתוקף בעת הפיתוח. מסקנה זו התחזקה נוכח התנהלותו בפועל של הנתבע, אשר בעבר גבה היטלים גבוהים יותר ללא מחאה עם שינוי החוק. זאת ועוד, פסק דין קודם בו היו מעורבים היזמים המקוריים והעירייה תמך בעמדת התובע. בית המשפט בחן גם את ההיגיון הכלכלי העומד מאחורי החוזה, אך מצא כי הוא אינו חד משמעי ואינו יכול לגבור על הפרשנות הלשונית הברורה. טענות נוספות שהעלתה הנתבעת, לרבות תוקפו של חוזה אופציה נפרד וחוק הפרשנות, נדחו אף הן. כתוצאה מכך, קיבל בית המשפט את התביעה, קבע כי יש לחשב את היטלי אספקת המים על פי הדין הכללי והורה לנתבעת להחזיר את תשלומי היתר בתוספת ריבית. כמו כן נאסר על הנתבעת לגבות תשלומים על פי חוק העזר המיושן. עם זאת, ההחלטה לא חלה על ביטול חוזה הפיתוח כולו, שכן הוא חורג מהיקף התביעה הנוכחית.