ו"ע 519/06

תקציר

הערעור מערער על דרישה להיטל הפקה בסך של כ-1,785,000 ₪ שנגבה מהמערערים בגין שאיבת מי תהום במהלך פרויקט בנייה. המים לא היו ראויים לצריכה והוזרמו מהאתר לנחל הירקון. המערערים טוענים כי ההיטל אינו חוקי שכן המים לא נוצלו או סופקו, אלא נוקזו, ולכן אינם חייבים בחיוב. בית המשפט מתייחס תחילה לטענה מקדמית בדבר הגשת הערעור במועד. היא קובעת כי חליפת מכתבים ומשא ומתן בין הצדדים, שבמהלכם מימשו המערערים את זכויותיהם, מצדיקים את הארכת המועד האחרון ואת שמיעת הערעור לגופו. לגופו של עניין, בית המשפט מוצא כי חוק המים, כפי שעמד במועד הרלוונטי, לא הגדיר את פעולותיה של המערערת כ"הפקת מים" החייבת בהיטל. כוונת החוק הייתה להחיל את ההיטל על הפקת מים שפירים לצורכי צריכה, מה שלא היה המקרה כאן. בית המשפט מדגיש כי יש לפרש את חוקי המס באופן צר לטובת הנישום, במיוחד כאשר הם יוצרים חוסר ודאות. מאחר שפעולות המערערים לא היוו הפקה חייבת, הערעור מתקבל והיטל הייצור מבוטל. זאת ועוד, נוכח התנגדותם המהירה של המערערים ושיהוי המשיב, חויב המשיב לשלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.