עת"מ 39128-04-16

תקציר

העותר, דייר מוגן בנכס, הגיש עתירה נגד העירייה המשיבה נגד גבייתה המנהלית של ארנונה. העותרת טענה כי הגבייה אינה חוקית בשל חוסר מודעותה לחוב עד שנת 2015 ואי היענות העירייה לבקשתה להפחתת מס. בית המשפט מצא כי העותר ידע על החוב קודם לכן והתעכב בהגשת העתירה. עם זאת, היא בחרה שלא לדחות אותה על הסף, בהתחשב בדוקטרינת השיהוי, המאפשרת לבית המשפט לדון בעתירה למרות השיהוי. בית המשפט בחן גם את טענת ההתיישנות, וקבע כי יש להתייחס לתקופת החיוב מינואר 2001 ואילך, שכן העירייה פועלת לגביית החוב מאז דצמבר 2007. בית המשפט קבע כי יש לחייב את הנכס, שעמד ריק בשל חוסר יכולתו של העותר לקבל רישיון עסק, בשיעור הנמוך ביותר האפשרי של ארנונה בהתאם לשימושים המותרים בו. נמצא כי הליכי הגבייה היו כדין וכי העירייה פעלה באופן פסול בכך שלא השיבה לפניית העותר. השופט הורה לעירייה להכין חשבון על פי הקריטריונים של פסק הדין ולהעבירו לעיון העותר בתוך 30 יום. לאחר מכן יוכל העותר לפנות לוועדת הנחות לקבלת החלטה בעניין הנחת המס. בנוסף, בית המשפט הציע כי ניתן היה להתייחס אחרת לחוב העירוני בכל הנוגע להפרשי ריבית והצמדה. פסק הדין איפס את החוב לפני ינואר 2001, הורה לעירייה להכין חשבון מעודכן, והשאיר את האפשרות להנחות מס נוספות לקביעת ועדת המקום. בית המשפט לא פסק הוצאות למי מהצדדים.