ת"א 28621-11-10

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה להשבת כספים שבוצעה לכאורה על ידי הנתבע מס' 1, עו"ד דגני, בשיתוף עם הנתבע מס' 2, עו"ד לוי, וברשלנותו של הנתבע מס' 3, מר סיטון. התובעת, הנמצאת בהליכי פירוק מרצון, מבקשת להשיב כספים שלטענתה לא העביר עו"ד דגני לבנק בעת ששימש ככונס נכסים במושב. עוד נטען בתביעה כי עו"ד לוי, נושא משרה בכיר ויועץ משפטי בבנק, היה שותף למעילה. מר סיטון, גם הוא נושא משרה בכיר בבנק, מילא תפקידים שונים בתקופה הרלוונטית. הוא טען לדחיית התביעה על הסף, וטען כי התובעת לא גילתה עילת תביעה נגדו. בין טענותיו, טען מר סיטון כי כתב התביעה לוקה בחוסר ספציפיות, אינו מבסס את חבותו, ולא הסביר כיצד יכול היה למנוע את הגניבה הנטענת. עוד טען כי התביעה לא אושרה על ידי ועדת הביקורת, התיישנה בשל חלוף הזמן, וכי לבית המשפט אין סמכות עניינית בעניין שאמור להידון בפני המשקם. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשתו של מר סיטון. נמצא כי מכתב התביעה עולה עילת תביעה נגדו וכי רבות מטענותיו מחייבות בירור עובדתי יסודי, שלא ניתן לבצעו במסגרת בקשת דחייה על הסף. בית המשפט הדגיש את הצורך בזהירות בבואו לשקול בקשות קיצוניות כאלה וקבע כי מצבו של מר סיטון שונה מזה של עו"ד לוי, שביקש סעד דומה. הקביעה לדחות את התביעה נגד עו"ד לוי בגין כספים שלא קיבלו בבנק במשך השנים בהן לא הועסק בו לא חלה גם על מר סיטון, שעבד בבנק בתקופה הרלוונטית. עוד ציין בית המשפט כי התובעת נתנה אישור בדיעבד מוועדת הביקורת לתביעה נגד מר סיטון. בסופו של דבר נדחתה הבקשה, ומר סיטון חויב לשלם לתובע הוצאות בסך 4,500 ₪.