בג"צ 1671/05

תקציר

בעתירה נטען כי האסירים המיועדים לשחרור לא חתמו על התחייבות להימנע מפעילות טרור, וכי האסירים המומלצים לשחרור לא ריצו שני שלישים מעונשם, בניגוד להחלטות קודמות. המשיבים, לעומת זאת, הודיעו כי לא ישוחררו אסירים ללא התחייבות כזו והסבירו כי ההחלטה לשחרר אסירים מסוימים שלא עמדו בקריטריון שני השלישים התקבלה על סמך בחינה מקיפה של המסוכנות הנשקפת מהם, תוך הקפדה על כך שמי שרצחו ישראלים או חזרו לכלא לאחר שחרורם לא נכללו ברשימה. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בתהליך קבלת ההחלטות של הממשלה, מתוך הכרה בשיקול הדעת הרחב המוקנה לה בעניינים פוליטיים מעין אלה, במיוחד נוכח ההודעה כי תידרש התחייבות מצד האסירים. בעוד שחששותיהם של העותרים הובנו, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין בכך כדי להצדיק התערבות בהחלטת הממשלה, שלא נמצאה בלתי סבירה. יתר על כן, מטרתה המוצהרת של הממשלה לשחרר אסירים כדי לקדם שלום ולצמצם את הטרור הוכרה כהחלטה פוליטית לגיטימית, גם אם היה בכך סיכון. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והשופטים הסכימו כי הממשלה פעלה במסגרת סמכותה ובאופן סביר בהמלצתה על שחרורם של אסירים מסוימים.