ת"א 18277-07-13

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעות המאוחדות שהוגשו על ידי יורשי נספי השואה, המבקשים לקבל נכסים או את הכנסותיהם מהוועידה לתביעות יהודיות חומריות נגד גרמניה (ועידת התביעות). הנכסים המדוברים היו בבעלות יהודים שנרדפו בתקופת השואה והולאמו על ידי הנאצים או המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה. ועידת התביעות קיבלה את הכספים עבור נכסים אלה על פי חוק הקניין הגרמני, אך דחתה את דרישות התובעים להעביר אליהם את התמורה. בית המשפט קובע כי הדין הגרמני חל על המקרה וכי אין בסיס משפטי לטענות התובעים. על פי החוק הגרמני, ועידת התביעות אינה נאמן או נציגת היורשים אלא יורשת חוקית של הנכסים. מעמדה של הוועידה כארגון ממשיך אינו מפלה או עולה בקנה אחד עם המדיניות הציבורית בישראל. יתר על כן, תביעות התובעים חסומות ברובן על פי החוק הגרמני, וגם אם היה מוחל הדין הישראלי, הן עדיין היו חסומות בזמן. פסק הדין מנתח בהרחבה את הסוגיות העובדתיות והמשפטיות, לרבות הדין החל, מעמדה של ועידת התביעות על פי חוק הקניין הגרמני, וטענות התובעים בדבר נטל ההוכחה, הפרת החוק ותחולת הדין הישראלי. בית המשפט מוצא כי טענות התובעים חסרות שחר וכי ועידת התביעות פעלה כדין. בנוסף, בית המשפט מותח ביקורת על באי כוח התובעים על כך ששינו את מראית העין של התביעות והרחיבו את היקף הסכסוך בסיכומיהם, דבר שאינו תקין. התובעים נדרשים לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע ואת שכר טרחת עורך הדין בקצה התחתון של הספקטרום בשל חוסר איזון הכוחות בין הצדדים.