ע"פ 522/82

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון דחה את ערעורם של המערערים שהורשעו לפי פקודת מס הכנסה, תוך הדגשת חומרת עבירות המס. המערערים, אב ושני בניו, הודו בהשמטת הכנסות מהותית לאורך מספר שנות מס. למרות טענות שהציג עורך דינם בנוגע לגורמים מקלים, כגון הרקע הסוציו-אקונומי שלהם, השכלתם המוגבלת, הודאה באשמה והפער ביחס לעומת מנהל החשבונות שלהם שהגיע לפשרה עם רשויות המס, אישר בית המשפט את גזרי הדין המקוריים. אלה כללו קנסות משמעותיים ועונשי מאסר, בטענה כי יש צורך בעונשים חמורים כדי להרתיע עבירות כאלה ולסמן את חומרתן לציבור. בית המשפט קבע כי רווחיהם הכספיים של המערערים מהכנסות לא מדווחות, בתוספת האינפלציה, מצדיקים את הקנסות המרביים. כן הפריך בית המשפט כי ענייניו הבריאותיים של המערער מס' 1 צריכים לפטור אותו ממאסר, וציין כי מתקני הכליאה יכולים לספק טיפול רפואי נדרש. בית המשפט הדגיש כי האינטרס הציבורי והצורך בהרתעה בהפרות של המשפט הפיסקלי גוברים על נסיבות אישיות, ותמכו בפסק הדין הראשוני כמשקף את כוונת המחוקק ואת הקדימות השיפוטית במקרים אלה. תשלום הקנסות נדחה, ותחילת תקופת המאסר נדחתה לדצמבר 1982.