ת"א 20406-09-11

תקציר

התובעת, חברה פרטית המתמחה בייצור מדבקות, הגישה שתי תביעות נפרדות נגד שני נתבעים - ראשית, נגד עובד לשעבר, מר בן יאיר, ולאחר מכן, נגד אשתו וחברה שהופעלה לכאורה על ידה. התביעות התבססו על עילות דומות, קרי, הפרת חובת אמונים, גזל סודות מסחריים ועשיית עושר ולא במשפט. התביעה הראשונה, שהוגשה לבית הדין לעבודה, נסובה סביב פיטוריו של מר בן יאיר והשימוש לרעה לכאורה ברשימת הלקוחות של התובעת. התביעה השנייה, שהוגשה לבית משפט אחר, הרחיבה את התביעות הקודמות ודרשה פיצוי כספי נוסף בגין נזקים שנבעו ממעשיו של מר בן יאיר לאחר עזיבתו. כן הציגה המבקשת מס' 1, הגב' בן יאיר, והמבקשת מס' 2, חברה שלכאורה הייתה בבעלותה, שהוקמה חודשים ספורים לאחר הגשת התביעה הראשונה. המבקשים ביקשו לדחות את התביעה השנייה, בטענה כי מדובר בניסיון התנכלות לבני הזוג בן יאיר ובניצול לרעה של הליכים משפטיים, נוכח התיק המתמשך בבית הדין לעבודה. הם השתמשו בדוקטרינות של השתק לעילה והשתק, וטענו כי בשתי התביעות היו מעורבים אותן עילות תביעה וצדדים. עם זאת, המשיב הדגיש את ההבדלים המובהקים בין שתי התביעות, לרבות פרקי הזמן שכיסו ועילות התביעה השונות. המשיב אף האשים את המבקשים בחוסר תום לב וניסה להתחמק מגילוי מסמכים. בית המשפט הכיר בדמיון בין המקרים, אך בסופו של דבר החליט שלא לדחות את התביעה השנייה על הסף. תחת זאת, הדגישה השופטת את הצורך בזהירות בבחינת צעדים דרסטיים כאלה וקבעה כי בשלב מוקדם זה לא ברור דיו כי לתובעת אין סיכוי להצליח בטענותיה. השופט הדגיש את המורכבות העובדתית והמשפטית וקבע כי פיטורים מלאים אינם ראויים. בהחלטה צוין גם ניסיונות העבר של המבקשים לעכב את ההליכים ואי עמידתם בצווי בית המשפט, אך לא נפסקו הוצאות למי מהצדדים, נוכח אופיו המקדמי של פסק הדין.