רע"א 1156/02

תקציר

ברע"א 1156/02 ביקש המשיב, שבבעלותו נכס ובו מחסן וצריף מגורים, לפנות את המבקשים שהתגוררו בו ללא פיצוי משנת 1957. הסדר זה, שיזם סבו של המשיב, היה קשור להעסקת אביהם של המבקשים במשק חקלאי בבעלות המשיב. לאחר סיום ההעסקה בשנת 1995, ביקש המשיב מהמבקשים לפנות את הנכס, אך הם סירבו. בית משפט השלום פסק לטובת המשיב, הורה על פינוי המבקשים ללא פיצוי והתיר למשיב לתבוע דמי שימוש עתידיים עם ביטול ההיתר. בית המשפט המחוזי אישר את הפינוי אך פסק למבקשים פיצוי בסך 150,000 ₪, וכן ביטל את ההיתר לפיצול סעדים. בית המשפט העליון פסק נגד הפיצוי והדגיש כי לא הוכח בסיס משפטי או ראיות לפיצוי כזה בערכאות קודמות. עוד ציין בית המשפט העליון כי המבקשים נהנו זה מכבר ממגורים ללא שכר דירה, ודחייתם את הצעות הדיור החלופי מצד המשיב החלישה את טענותיהם. יתר על כן, מאחר שהמבקשים לא סיפקו כל השבחה בנכס שמומן על ידם, לא הייתה הצדקה לפסוק להם פיצוי בגין השבחת הנכס. באשר לפיצול הסעדים קבע בית המשפט העליון כי המשיב זכאי לתבוע דמי שימוש עתידיים משום שהזכות לשכר טרחה זה מבוססת על עילות משפטיות נפרדות מצו הפינוי. לסיכום, בית המשפט חזר בו מחובת הפיצוי והתיר למשיבה את הזכות לתבוע דמי שימוש נאותים, תוך שהוא ממליץ לשקול האם לממש זכות זו בהתחשב בנסיבות המיוחדות.