בג"צ 5336/03

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה שהוגשה לפני עשרים שנה נגד הסטנדרט של שירות הרווחה למסירת ילדים יהודים לאימוץ. בעתירה נטען נגד הדרישה כי ילד שלא נולד יהודי יעבור גיור אורתודוקסי שיאומץ על ידי הורים יהודים שאינם מקיימים אורח חיים אורתודוקסי. בשנת 2003 הוציא בית המשפט צו על תנאי לטובת העותר, אך העניין הסתבך בתיקים אחרים הנוגעים לתוקפם של גיורים לא אורתודוקסיים. לאחר הכרעה בתיקים אלה, הוגשה בקשה למתן פסק דין בשנת 2021. המדינה טענה כי מדיניותה מבוססת על העיקרון של פעולה לטובת הילד, וכי גיור שיבוצע במסגרת האורתודוקסית יבטיח את יכולתו העתידית של הילד להינשא כיהודי בישראל. עם זאת, בית המשפט חלק על קביעת כלל גורף ובמקום זאת העדיף הערכה של כל מקרה לגופו. לאור מיעוט התיקים והסכמת המדינה הסופית לבחון כל תיק לגופו, קיבל בית המשפט את עמדת המדינה וסגר את ההליכים. המדינה חויבה לשלם את הוצאותיו של העותר בשיעור מופחת, בהתחשב במשכו הארוך של התיק. פסק הדין מדגיש כי טובת הילד צריכה לעמוד בראש סדר העדיפויות בתיקי אימוץ, ועיקרון זה צריך להנחות החלטות בדבר הנחיות מנהליות.